החלטה בתיק ת"א 13972-07-10

עסקינן בבקשת הנתבעת להתיר הבאתן של ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית לעררים במוסד לביטוח לאומי מיום 12.09.2011, אשר העמידה את נכותו הנפשית של התובע על  30% בהתאם לסעיף 34ד. וזקפה אותה במלואה לחבלה שנחבל בתאונת דרכים מיום 27.07.2003, מושא התביעה שלפני.

העובדות הצריכות להכרעה

1.         התובע נחבל ביום 27.07.2003 בתאונת דרכים, אשר הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה (להלן: "התאונה").

2.         לתובע נקבעה בתחילה נכות זמנית בתחום הנפשי ונכותו הצמיתה נקבעה בחודש אוקטובר  2007  בוועדה רפואית לעררים, אשר העריכה את שיעור נכותו הכוללת ב- 30% ומצאה לייחס מחצית בלבד לתאונה-

"הוועדה עיינה בממצאי דוח אבחון רב מקצועי ממח' אשפוז יום פסיכיאטרית (שיב"א) ממנו עולה כי לנבדק אין כיום תסמונת PTSD במבדקי MMPIהתקבלה הגזמה משמעותית בדווח הסימפטומים.

הנבדק מעט לשתף פעולה בקבוצות הטיפול במהלך האשפוז וכן היתה התרשמות מקיומה של אישיות נרציסטית. עלה כי היה גם מסובך בפלילים. כל אלו בנוסף לממצאי דוח החקירה מצביעים על חוסר אמינות, הגזמה ויש לציין כי גם בביח' שיבא צוין כי הפיגעה ממנה סובל הנבדק היא בעוצמה בינונית, והתאונה תורמת להערכתם ל- 50% ממצבו.

נכותו הכללית היא בשיעור 30% לפי ס' 34 ד' ממנה יש להפחית 50% דהיינו 15% לפי ס' 34 ב-ג מותאם (מצב קודם) סך נכותו מהתאונה הנדונה 15%"

2.1        התובע לא הסכין עם החלטה זו של הועדה הרפואית לערערים ובערעור שהגיש לבית הדין האזורי לעבודה פסק בית הדין  (כב' השופט טננבוים - תיק בל (ת"א) 006560/07 - פסק דין מיום 03.02.2009) כי עניינו של התובע "יוחזר לוועדה יוחזר לוועדה על מנת שתדון מחדש בשאלה האם יש מקום להפחית את דרגת הנכות בגין מצב קודם, על סמך נתונים מוכחים אשר היו קיימים אצל המערער במועד סמוך לתאונה. הוועדה תפרט ותנמק החלטתה", כל זאת תוך קביעה כי "נפל פגם בעבודת הוועדה לעררים בכל הקשור לניכוי "מצב קודם"", זאת משלא ערכה כדרישת הפסיקה ""חשבון עובר ושב" ... על סמך נתונים מוכחים במסמכים רפואיים מה היה מצבו שהקודם של "הנפגע "עובר לתאונה וכיצד נוצר".

3.         בהמשך נדרש התובע למספר הליכים נוספים בבית הדין האזורי לעבודה.

3.1        בפסק דין מיום 21.10.2009 הורה בית הדין  (כב' הרשמת ולך - בל (ת"א) 3984/09) כי עניינו של התובע "יוחזר לועדה בהרכב שונה אשר תפעל בהתאם לפסה"ד של כב' השופט טננבוים מיום 3.2.09, ותשקול האם יש מקום להפחית נכות בגין מצב קודם כאשר תשומת ליבה מופנית לכך כי עפ"י ההלכה ניתן לעשות רק על סמך נתונים מוכחים שהיו קיימים  ... במועד סמוך לתאונה".

3.2        בפסק דין מיום 04.11.2010 (כב' הרשמת ולך  - בל (ת"א) 51367-05-10), אשר ניתן בהסכמת הצדדים שב והורה בית הדין כי עניינו של התובע "יוחזר לוועדה בהרכב אחר אשר תפעל בהתאם לפסה"ד שניתן ביום 21.10.09".

4.         בהמשך לפסק דין זה התכנסה ועדה רפואית לעררים וביום 23.05.2011 שבה והעמידה את נכותו הנפשית הכוללת של התובע על 30%, תוך ייחוס 2/3 לתאונה-

"הועדה עיינה בדוח רישום פלילי ... קיים רישום פלילי על נהיגה ללא רשיון נהיגה. אמנם משפטית מדובר בארוע תעבורתי אך בהחלט מעיד על שפוט התואם להפרעת אישיות.

הועדה עיינה בסכום בי"ח שיבא מ 7/07 ששם מצוין שהוצא מבי"ס לאחר ששרף כיתה ולאחר שסטר למנהלת.

עם  זאת לאור שאר המסמכים המעידים על יכולת תפקוד לפני התאונה, הועדה חושבת שמדת ההפחתה בגין מצב קודם היא גבוהה מידי ובאם היה נבדק לפני התאונה היה מוגדר רק עם נכות בינונית קרי יש להפחית רק 10% בגין מצב קודם 34ב'..."

4.         התובע ערער על החלטה זו לבית הדין האזורי לעבודה, אשר בפסק דין מיום 31.08.2011 (כב' הרשמת ולך - בל (ת"א) 18157-06-11) הורה על "החזרת התיק פעם נוספת לועדה לעררים על מנת שתפעל בהתאם לפסה"ד בתיק 51367-05-10 מיום 4.11.10, כאשר תשומת לב הועדה מופנה לכך שעל פניו הנתונים אותם מציינת הועדה לגבי תקופת ביה"ס ולגבי עבירות התעבורה של המערער ארעו זמן רב לפני הארוע ולא היתה בהם כל השפעה על תפקודו הנורמטיבי במהלך השנים במסגרתן אף ניתן לו אישור לשאת נשק, וכי לא הובאו בפני הועדה כל מסמכים המלמדים על ליקוי נפש שנקבע למערער קודם הארוע, לאור זאת תשקול הועדה שוב את עמדתה ותנמק החלטתה".

4.         בעקבות פסק הדין שבה והתכנסה הועדה הרפואית לעררים (12.09.2011) ומשלא הוצג בפניה תיעוד רפואי על "מצב קודם", זקפה את מלוא הנכות לתאונה (30%), זאת הגם שעל פי התרשמותה שלה "מבחינה רפואית קיימת הפרעת אישיות בעברו" של התובע "המצדיקה הפחתת מצב קודם".

            קביעה זו מונחת בבסיס הבקשה שבפני.

דיון והכרעה